החלטה בתיק פר"ק 2325-08

מונחת לפני בקשה לאישור הסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) לחברת בורגר ראנץ מרכז (1983) בע"מ (בפירוק ובכינוס נכסים), אשר גובש בין החברה, באמצעות בעלי התפקיד, לבין נושיה, לאחר שניתן צו לפירוק החברה. השאלה המרכזית המתעוררת במקרה זה היא, האם מעמדה של פז חברת נפט בע"מ (להלן: פז), אשר מכרה את השליטה בחברה קודם לפירוק, צריך להיות כשל נושה מובטחת, כפי שקובע הסדר הנושים.

1. הרקע הנדרש

א. הליכי הפירוק והסדר הנושים המוצע

בחודש אוגוסט 2008 קרסה חברת בורגר ראנץ מרכז (1983) בע"מ (בפירוק ובכינוס נכסים), רשת לממכר המבורגרים, אשר ניהלה סניפים בכל רחבי הארץ. בעקבות זאת הוגשו שתי בקשות; הראשונה, בקשה לפירוק החברה, שהוגשה על ידי ספקי החברה (פש"ר 2308/08) והשנייה, בקשה לכינוס נכסים שהוגשה ע"י חברת פז (פש"ר 2325/08). התיק החל להתנהל לפני כב' השופטת ורדה אלשייך. ביום 20.8.08 ניתן צו פירוק זמני לחברה ובו ביום מונו עו"ד שאול ברגרזון ורו"ח אליעזר שפלר כמפרקים זמניים לחברה. ד"ר שלמה נס, עו"ד ורו"ח, מונה ככונס הנכסים הזמני של החברה.

בדיון שהתקיים ביום 27.8.08, החליטה השופטת אלשיך לפסול את עצמה מהמשך הדיון בתיק והמשך הדיון בבקשת הפירוק נקבע לפני כב' הנשיא אורי גורן.

בתקופת הכינוס והפירוק הזמניים פעלו בעלי התפקיד לייצוב פעילות החברה, תוך שמירתה כ"עסק חי" ובד בבד, ובאישור בית המשפט, פרסמו בעלי התפקיד הזמנה להציע הצעות לרכישת מניות החברה או לרכישת פעילותה העסקית. לאחר שהוגשו הצעות כאמור, התקיים ביום 25.9.08 דיון לאישור ההצעה הזוכה (לפני כב' הנשיא אורי גורן), שבמהלכו שיפרה א.אורגד אחזקות בע"מ (להלן: אורגד) את הצעתה לסך כולל של 25,000,000 ש"ח, והצעתה אושרה על ידי בית המשפט בכפוף להסכמת הממונה על ההגבלים העסקיים. ביום 28.10.08 התקבל אישור הממונה על ההגבלים העסקיים וביום 1.11.08 עברה כל פעילות החברה וניהולה לידי אורגד.

במרץ 2009 אוחדו שתי הבקשות והועברו לדיון לפניי.

ביום 20.12.09, ולאחר שהמפרקים הזמניים הודיעו לבית המשפט כי לא הגיעו לידי הסדר נושים, בשל העובדה כי לא הגיעו להסדר עם פז, ניתן צו פירוק קבוע לחברה ובו ביום מונו המפרקים הזמניים למנהלים המיוחדים של החברה.

בינתיים, התגלעה מחלוקת בין בעלי התפקיד לבין אורגד בעניין התמורה שעל אורגד לשלם בגין רכישת פעילות החברה. לאחר דין ודברים ממושך, ולאחר שבעלי התפקיד פנו לבית המשפט בבקשה למתן הוראות, נחתם בין הצדדים הסדר פשרה וביום 15.8.11 הגישו הצדדים בקשה לאישורו.

בין לבין, וכמפורט בדו"ח בעלי התפקיד מיום 21.12.11, התקבלו בידי המנהלים המיוחדים מאות תביעות חוב, שבהן נדרשו להכריע. בשלב הראשון נבדקו תביעות חוב שהוגשו על ידי עובדי החברה, על מנת שניתן יהיה להעבירם לתשלום על ידי המוסד לביטוח לאומי. בהמשך, נבדקו תביעות החוב של נושי החברה, בהם הספקים השונים ובין היתר תביעת החוב של אסם סחר שותפות מוגבלת, אשר בהמשך הגישה ערעור על החלטת המנהלים המיוחדים בעניינה. הערעור התקבל בחלקו במסגרת החלטתי מיום 27.9.11. לבסוף, נבדקו תביעות החוב של מר רמי אלעד ועזבון המנוח יוסף חושינסקי ז"ל, שהיו בעלי השליטה בחברה בעת מתן צו הפירוק ואשר, לטענתם, הלוו לחברה סך של 20,000,000 ש"ח, אשר עד למועד הפירוק הוחזר בחלקו, כך שנותר חוב בסך של 14,750,000 ש"ח. יוער, כי תביעת החוב של מר אלעד נגעה גם לערבויות בנקאיות שהעמיד, לטענתו, לטובתה של החברה ואשר נפרעו וכן לשכר עבודה והטבות סוציאליות להן הוא זכאי, לטענתו.

בד בבד עם האמור, ועל מנת לגבש מתווה שיאפשר גיבוש הסדר נושים לחברה, ניהלו בעלי התפקיד משא ומתן עם חברת פז, בעלת השליטה הקודמת בחברה עד למכירתה לחושינסקי והטוענת להיות הנושה הגדולה ביותר של החברה (לאחר בעלי המניות). חברת פז הגישה, ביום 18.1.09, תביעת חוב במעמד של נשייה מובטחת בסך של 13,503,592 ש"ח, בגין יתרת ההלוואה שטרם נפרעה וזאת מכוח השעבודים שהועמדו לטובתה על ידי החברה. בתביעת החוב צוין, כי היא מוגשת מכוח הסכם הלוואה מיום 3.1.06 שנערך בין חברת פז לבין חושינסקי והחברה וכי " על פי ההסכם, הנושה נתן הלוואה על סך של 20,000,000 ש"ח למר יוסי חושינסקי ז"ל לצורך רכישת מניות החברה אותם השקיע מר חושינסקי ז"ל בחברה בהתאם להסכם הנ"ל. להבטחת פירעון ההלוואה שועבדו נכסי החברה כמפורט להלן לטובת הנושה. החוב המצוין לעיל.. מהווה את יתרת ההלוואה אשר לא נפרעה.." .

תביעת החוב של חברת פז לא נדונה ולא הוכרעה ע"י המנהלים המיוחדים. עם זאת, כפי שיפורט, במסגרת הסדר הנושים וכינוס האסיפה לאישורו, ציינו המנהלים המיוחדים כי פז היא נושה מובטחת.

תביעות החוב של מר אלעד ועזבון המנוח יוסף חושינסקי ז"ל נדחו במלואן על ידי המנהלים המיוחדים ביום 14.5.12. במסגרת הכרעות החוב, פורטה המערכת ההסכמית בין חברת פז לחושינסקי והעקרונות שנקבעו במסגרתה. המנהלים המיוחדים מצאו, כי תביעת החוב של חברת פז ותביעות החוב של העיזבון ומר אלעד הן למעשה בגין אותו סכום שהוזרם לחברה ועל כן כל הפחתה מחוב החברה כלפי חברת פז יש לנכות גם מחוב החברה לחושינסקי מכוח ההלוואה. ובלשונם: " שעבודים אלה הינם כאמור להבטחת חובו של מר חושינסקי וברי כי כל תשלום שישולם לפז יופחת מחוב החברה כלפי מר חושינסקי וכלפי מר רמי אלעד כמי שבא בנעליו". המנהלים המיוחדים הוסיפו וקבעו, כיגם אם יקבע כי מר אלעד והעיזבון הינם נושים בסכום כזה או אחר, כי אז הם יסווגו כנושים נדחים, אשר נוכח מצב קופת הפירוק לא יקבלו דבר במסגרת הסדר הנושים. על הכרעות החוב הוגשו ערעורים מטעמם של העיזבון ומר אלעד. 

בין לבין, ביום 7.3.12, הגישו בעלי התפקיד בקשה למתן הוראות, שבמסגרתה ביקשו את אישור בית המשפט לכינוס אסיפות נושים לשם הצגת הצעת הסדר נושים. על פי ההסדר המוצע, בשלב הראשון יקבלו הנושים בדין קדימה 100% מחובם הנומינאלי, חברת פז, כנושה מובטחת, תקבל סך של 8,000,000ש"ח (מתוך חוב נטען של כ-13 מיליון ש"ח), ואילו הנושים הרגילים יקבלו 40% מחובם המאושר. על פי ההסדר, ובהתאם להכרעות החוב בעניינם, סווגו העיזבון ומר אלעד כנושים נדחים, אשר נוכח מצב קופת הפירוק לא יקבלו דבר במסגרת הסדר הנושים. ביום 16.4.12 נעתרתי לבקשה להורות על כינוס אסיפות לשם דיון באישור ההסדר.

ערב קיום אסיפות הנושים פנו מר אלעד ועזבון המנוח יוסף חושינסקי ז"ל לבית המשפט בבקשה להורות לבעלי התפקיד להימנע מקיום אסיפות הנושים עד להכרעה בערעורים מטעמם על דחיית תביעות החוב שהגישו ועל סיווגם כנושים נדחים. בעלי התפקיד הבהירו בתגובה, כי אין כל מניעה לקיים את אסיפות הנושים, תוך שמירת זכויותיהם של הנושים הנדחים. בהחלטתי מיום 17.5.12 התרתי לקיים את אסיפות הנושים, תוך שהורתי כי במסגרת זו יידרשו הנושים להצביע על הצעת ההסדר גם למקרה בו יתקבל ערעורם של מר אלעד ועזבון המנוח יוסף חושינסקי ז"ל, וכך אכן נעשה. 

ביום 30.8.12 הגישו בעלי התפקיד דו"ח בדבר תוצאות אסיפות נושים ביחס להסדר הנושים שגובש. על פי הדו"ח, כל הנושים, למעט הנושים הנדחים, אישרו את ההסדר.

נושיה של החברה, בהתאם להסדר הנושים המוצע הינם, כדלקמן:

1. נושים מובטחים - חברת פז, בעלת חוב בסך של 13,504,000 ש"ח, על אף, שכאמור, תביעת החוב שלה כנושה מובטחת מעולם לא נדונה וממילא לא התקבלה על ידי המנהלים המיוחדים.
2. נושים בדין קדימה (לרבות עובדים), בעלי חוב בסך של 5,300,000 ש"ח, שמתוכו סך של 1,500,000 ש"ח שולם בעבר לעובדים על חשבון דין הקדימה.